זה כנראה עניין של גיל, אבל בשלב מסויים בחיים מתחילים לאהוב חמוצים. טעמתי מלפפונים רומנים, זיתים עירקיים, חצילים לבנונים, קפוסטה בולגרית, לימונים פרסים ואפילו pickles מתקתקים והגעתי למסקנה שלא משנה לי הגיאוגרפיה יותר מדי. אם זה חמוץ וטעים -זה חמוץ וטעים.

מחמיץ בכל הזדמנות

המתכון הבא מיועד למחמיץ הטירון. לא צריך למלא זיתים בגמבות או לפסל בכרוב עם סכין מנתחים. מדובר במתכון חמוצים פשוט - אך קטלני. כזה שמתחסל עוד לפני שהוא מוכן ובלי אישה בהריון. הוא מתאים לטירונים כי התהליך המסתורי מסתיים תוך שלושים דקות -זוז.

כלי משחית

צנצנת זכוכית של 5 ליטר עם פקק אטום. - בלי שאלות.

סכין וקרש חיתוך

כף ארוכה

בגזרת המוחמצים מתכוננים

כרוב קטן

מלפפון עבה וארוך

כרובית קטנה

גזר גדול

גמבה גדולה

בגזרת הטעם

לימון גדול

10-8 שיני שום מקולפות מעוכות

פלפל חריף ירוק  (יהיה בסדר אל תדאג)

חומץ רגיל

מלח

פלפל אנגלי

כורכום

4 עלי דפנה

דקה של רילקס

למה מזכוכית ?- כי פלסטיק פחות טוב. הצהוב של הכורכום קשה לשטיפה והמיכל מקבל טעם.

למה צנצנת עם פקק אטום ? - כדי לערבב בלי לפתוח כי אם תפתח תצטרך לטעום ואם תטעם זה ייגמר לפני שהיה מוכן ולא יישאר לך עם מה לאכול חומוס או פלאפל.

וכמה זה חריף ? - תלוי בחריפות של הפלפל שבחרת. אפשר לטעום לבירור מוקדם בליווי לחם. אם הוא חריף אפשר לחתוך ולהשתמש רק בחצי העליון, לרוב הוא פחות חריף. אם גם חריפות עדינה היא טאבו כנראה שאתה לא אוהב חמוצים, חבל.

סוד המליחות

בקערה עמוקה ממלאים שליש כוס מלח גס לבישול וממיסים בכוס כוס מים רותחים. מוסיפים 2 ליטר מים קרים ומערבבים. בשלב זה טובלים את האצבע לטעימת ניסיון. זה צריך להיות מלוח, אבל לא כמו מי ים, אלא בטעם שלכם. אם נראה לכם מלוח מדי תוסיפו מים ואם תפל תוסיפו מלח. המליחות באופן עקרוני צריכה להיות עדינה ולא לטשטש את הירקות.

סידור לפני הבלגאן

את הגזר חותכים לחצי ואז לאורך אבל לא לעשות קיסמים. זה צריך להיות נשיך כי חמוצים לועסים- כנ"ל לגבי הגמבה. את המלפפון פורסים לטבעות עבות ואת הכרוב חותכים לגושים בינוניים כי העלים יתפרקו בכל מקרה. את הכרובית חשוב לבצוע לפרחים בגודל שיתאים לגביע גלידה קטן, הם צריכים לספוג הכי הרבה, ואת הלימון לפרוסות עבות.

מוסיפים את עלי הדפנה, השום והפלפל החריף ומסדרים בצנצנת בשכבות שיהיה נחמד. לא כדאי להיסחף לסידור בסגנון גן יפני כי אף אחד לא יתלהב וזה יחזיק רק יומיים, מניסיון.

לה מילוי

מוזגים חצי כוס חומץ (כן, אפשר גם לא בלסמי) מוסיפים עשר גרגירי פלפל אנגלי, כפית שטוחה כורכום ומוזגים את המים המלוחים עד שיכסו את הירקות בצנצנת. אם יש כמה ירקות שזוקפים ראש מחוץ למים מוסיפים עוד מים. אם הם עדיין צצים למעלה סימן שהצנצנת לא מלאה ואפשר להוסיף עוד כרוב מלמעלה. מה שחשוב שחוץ מעלי הכרוב שמתעקשים לנשום למעלה הכל יהיה מכוסה במים צהובים.

Shake it

אחרי יום תופסים עלה כרוב אחד וטועמים כדי להשתכנע שזה עדיין לא מוכן. סוגרים בפקק האטום מחזיקים מכסה ותחתית ומערבבים חזק כולל הפיכה על הראש לכמה שניות. לאחר החקירה מחזירים את הצנצנת למקומה (בלי שמש ישירה).

את אותו הליך מבצעים במשך שלושת הימים הבאים. לאט לאט יצהיבו הירקות בגוון טרי ועז והטעם יחלחל פנימה. בכל יום שעובר- מידת החמיצות תלך ותגדל.

הכרוב והכרובית יקטינו את הנפח וייחד עם טעימות ביקורת -אעלק ביקורת.. בתכיפות הולכת וגדלה הגענו לצהרי היום החמישי כשנשארה קצת יותר משלושת רבעי צנצנת כי גם הילדים והאישה גילו אותה. תתעורר, זה מוכן.

למפקפקים לנוכח היומרה המשתמעת מהכותרת נשחרר הצהרה תחת שבועה: אין עוד מתכון פלאפל שכזה ביקום כולו. לא רק שהמתכון ילמד אתכם להכין פלאפל אסלי, אלא ממש יאפשר לכם להגיע לדרגת רב אומן של מכון התקנים התימני.

זה הרבה יותר ממתכון, מדובר על תכנית חומש- מסמך אב מפורט ויסודי עם כל הטריקים והתשובות לשאלות שעוד לא שאלתם כולל הטיפים לגבור על המכשולים העומדים בפני האמיצים שייענו לאתגר. שימו חגורות, מתחילים.

פלאפל -ניפוץ המיתוסים

מסתובבות הרבה שמועות ואגדות על מרכיבים סודיים הידועים רק בדוכן הפלאפל החביב של המבין התורן. הנפוצים במיוחד הם המיתוסים הבאים:

בישול מוקדם- טעות נפוצה. פלאפל נוצר מעיסה של גרגירי חומוס שעברו השריה בלבד -ללא בישול !

תוספות נפח-  מוסיפים לחם, קמח, סולת או תפו"א לשיפור יציבות העיסה. מיותר- אין בעמילניים הנ"ל דבר שישפר את הטעם.

סודה לשתיה - משמש להורדת רמת המתאן בבית. מיותר, משתמשים בכמון. גם מונע גזים אפקטיבי, יותר טבעי ועושה טעים.

שאריות מפלאפל וצי'פס שעבר זמנם, ירקות מבושלים וכו' - לא בבית ספרנו ובטח לא לאלופי פלאפל.

הוספת בצל - מדובר באסכולה שהתפתחה כתוצאה מקפיצה בזמן וזה לא הזמן להרחיב בעניין.

מצרכים ותבלינים

קילו גרגירי חומוס יבשים מסוג הדס (הקטנים והכהים יותר)

צרור כוסברה טריה

צרור פטרוזיליה

ראש וחצי שום טרי

אחד פלפל ירוק חריף

זרעי כוסברה טחונים דק- תבלין לא עלים

מלח

כמון

תבלין הל טחון דק

כלי משחית

כלי ליצירת כדורי פלאפל - באקדמיה טרם בחרו שם למכשיר.

קערה גדולה לתערובת

סיר טיגון - רצוי עם דפנות גבוהות

כף מחוררת גדולה

כף ארוכה לערבוב

קערת מסננת ונייר סופג

מסננת מתכת קטנה - רוחב בקוטר של כוס שתיה

מכשיר לכדורי פלאפל

כלי לכדורי פלאפל הוא אביזר חובה בעיקר בגלל שבפלאפל הגודל משפיע ישירות על הטעם. כלי לכדורי גלידה יהיה גדול מדי, בידיים זה יתפרק לכם וסופגניות פלאפל יתבררו כמשהו בלתי אכיל.  עדיין אפשר לקנות אותם תמורת שקלים בודדים בשווקים (ביפו ורמלה לדוגמא) ובחנויות לכלי בית שמנוהלות ע"י אנשים שעברו את גיל ה -75 הנשואים לאישה בשם ברוריה או יוכבד.

מתחילים בהשריה

גרגירי חומוס מגיעים עם תוספות ולכן צריך לבצע בדיקת אבנים קטנות ושטיפה במי ברז במסננת. לאחר מכן יש להעביר לקערה הגדולה להשריה ראשונית. גם אם אין לכלוך, מרוקנים את המים ומוסיפים חדשים ומשרים לשעה נוספת. לאחר שעה מערבבים באהבה ואכפתיות מרוקנים את המים וממלאים שוב להשריה.

לאחר מינימום של 24 שעות השריה במקרר (ללא תוספות) יתרככו הגרגירים שיתפחו בגודלם למידת הרכות הנדרשת. אפשר לטעום כדי לדעת אם ההשריה מספיקה. אם זה קשיח מדי לשיניים זה לא מוכן, -זהירות על הסתימות. אם החומוס נלעס במידת קושי של שקד טרי זה מוכן.

האתגר הרך והיבש

למעבד מזון עם להב גריסה גס יחסית מכניסים בערך שתי כוסות גרגירי חומוס שהושרה, -ללא המים. כשמגיעים לרמת עיבוד אחידה מעבירים לקערה גדולה וחוזר חלילה. התוצאה אמורה להיות ערימה יבשה.

ההבדל בין עיבוד לאיבוד: גרגירוני עיסה גדולים כתוצאה מעיבוד זריז ייעשו פלאפל קשה מדי ומצד שני, אם זה רטוב ונמשיך עם עיבוד עדין מדי נקבל משחה שתתפרק בטיגון. בכל מקרה- אל תגיעו למשחה.

אם לאחר שסיימנו את עיבוד הגרגירים הצטברה שלולית מים משמעותית בתחתית הקערה צריך לסנן (לסחוט בידיים אם צריך) כדי לקבל תערובת אוורירית ויבשה עם קצת מאוד לחות.

מכאן מתחילים בשלב הקריטי -כיוון התערובת לטעם השמיימי.

טיפ ראשון

לתיקון התערובת נשמור בערך שתי כוסות גרגירים שטחנו בצד לאיזון הטקסטורה בהמשך.

הירוק שולט

מוסיפים למערבל המזון את השום המקולף וצרורות הפטרוזיליה והכוסברה. חשוב לזכור שצרור ירק מהשוק יכול להיות פי שלוש גדול יותר לעומת צרור לפלף מהשקיות הארוזות של הסופר - כוונו לגודל באמצע.

מוסיפים שתי כפות מלח.

חצי פלפל ירוק חריף וטרי (לא לדאוג יהיה בסדר)

כף גדושה תבלין כוסברה

שלוש כפות גדושות מאוד כמון טרי

כף שטוחה הל.

לוחצים על Enter-ALT (יעני ערבוב לא רציף בפולסים) וממשיכים עד שהכל נטחן ומתערבב ומקבלים משחה ירוקה עם ניחוח וטעם עז.

טיפ שני לדרך

כדי להגיע לדרגת רב אומן של פלאפל ביתי טועמים את התערובת באצבע.

שאגות ניצחון

שתו מים, תכינו חצי פיתה בצד נשמו עמוק ופקקו את פרקי האצבעות. מדובר באתגר שרק מעטים ומובחרים שלא נולדו צפופי פיגמנטים יגיעו בו לגדולה. מוסיפים לקערה הגדולה את התערובת של השום והירק והתבלינים ומערבבים ביסודיות. מכניסים אצבע וטועמים. דממה. בלי פאניקה.

למרות שהתערובת לא מבושלת הטעם יהיה ממש דומה לפלאפל, קצת יותר מריר אבל לא לענה.

כאן מתחיל שלב הכיוונון בעזרת השחקנים הבאים :

קפטן מלח

סבא כמון

זרעי כוסברה (אבקת התבלין, -לא עלי הירק)

מוסיפים כל פעם חצי כף ממרכיב כלשהו ומערבבים ביסודיות את התערובת.

מטרת שלב הכיוונון היא לכוון את הטעם- עד ש…יהיה לכם טעים בפה, פשוט מאוד.

הטעם הנכון הוא כמו פלאפל טעים שקצת (טיפ טיפה) חסרה לו מליחות.

תוסיפו בעדינות משלושת השחקנים עד שתגיעו לשלב הזה ואז תדעו. מצד שני, אל תיסחפו עם הטעימות- זה צריך לעבור טיגון קודם…

מומלץ לנשוך פיתה בין הטעימות כדי שהפה לא 'יזכור' את הטעימה הקודמת.

טיפ שלישי

קודם לכוון את רמת המליחות הנכונה ואז להוסיף לסירוגין כמון ותבלין כוסברה.

אבל למה לטעום כשהבטחתם מתכון ?

הכמויות במתכון מכוונות לטעם בסיסי של פלאפל שיהיה טעים גם ללא טעימת התערובת, אבל בגלל שיש כל מיני גדלים של צרורות כוסברה, ראשי שום וכפות מטבח לפעמים צריך לכוונן קצת את הטעם. לא חובה - אבל למי שמחפש מצוינות בטעם או התמכרות פלאפל קשה זה חובה.

מגדלי הטעם

הדבר האחרון שנעשה הוא מבחן צמיגות לתערובת פלאפל של מכון הרישוי התימני. מעמיסים על כף ערימת תערובת ומנסים להגביה אותה ככל שאפשר בעזרת כפית. אם התערובת עומדת יציבה עד לגובה של גפרור - יש אישור לטיגון. אם התערובת נוזלית מדי עוברים לאופציה פחות רצויה - עיבוי.

ערבב את הטיח

האפשרות הבאה לפעמים נדרשת כי אין ברירה -פשוט צריך לייצב את התערובת במידת צמיגות שתאפשר כדורי פלאפל איתנים ולא לרסק מטוגן שצף בשמן.

משתמשים בחומוס הרזרבי (מהטיפ ראשון) -מוסיפים לתערובת ומערבבים ביסודיות. חוזרים על מבחן הרישוי התימני- אם יש הצלחה עוברים הלאה. אם גם זה לא עזר תעברו לתכנית ב'- הוספת קמח. הקמח "ידביק" את הרכיבים בתערובת בעזרת הלחות אבל צריך לערבב כמו שצריך. כשהגענו לאישור המיוחל עוברים לשלב הטיגון.

אזהרת רצף

משלב תחילת הטיגון ועד סופו עליך להתכונן לביצוע רציף של ארבע פעולות בסגנון צ'רלי צ'פלין מזמנים מודרניים: הרמה- העמסה- מעיכה- הנחתה. שמישהו אחר יכין בינתיים סלט כי אתם עומדים להיות עסוקים.

פלאפל חם חם

ממלאים ליטר שמן (לפחות) לסיר עמוק ומחממים את השמן. העדיפות לסיר עם דפנות עמוקות היא בעיקר בגלל הנטיה של השמן להתלהב וללכלך מסביב. השמן צריך להיות חם מאוד (אבל לא מעלה עשן) לפני שעושים את טקס הטבלת הקציצות רצוי לזרוק פלאפל ניסוי ולראות מה התגובה.

בשמן חם במידה הנכונה כדור הפלאפל יצוף די מהר על פני המים מלווה בקצף של בועות לוהטות מסביב. בשמן קר יהיו פחות בועות והכדור ינמנם בקרקעית הסיר. בינתיים, מכינים ליד הכיריים מסננת עם נייר סוג. כוס מים, מכשיר לכדורי פלאפל וכמובן את קערת התערובת.

תנועות גב יד והנחתה לרשת

לא מחפשים את המהירות בשלב זה. חוכמת ידיים אי אפשר לרכוש ע"י קריאה אבל בערך באזור הכדור השלושים וארבע מתחילים להבין את הפרינציפ ומשם זה רק משתפר.

ב- Slow motion זה נראה כך: בשמאל מחזיקים את מכשיר הכדורים, ביד ימין מעמיסים תערובת וכאן נכנסת לתמונה תנועת פרק כף יד שמאל שמסובבת את הערימה מול תנועות המעיכה של הכף המעצבת ביד ימין. מנקים שאריות תערובת מהמכשיר, מסיתים מבט לסיר ומשחררים בזהירות ומגובה נמוך כדור לשמן.

ובקצב המציאות- מעמיסים תערובת למגדל בתנועה אחת. מועכים בארבע תנועות סיבוביות ובחמישית מטים את הכדור קרוב לשמן הרותח תוך כדי שיחרור ההדק.

טיפ לאנטי-זוגיות

אל תקנו מכשיר ליצירת כדורי פלאפל שעושה כדורים בדאבל. הרבה יותר מהיר לעבוד בבודדת.

מקצה אימון

כעיקרון אין סיכוי שתתחילו בסיבוב הנחתה ראשון הומוגני. מה זה סיבוב הומוגני ? סיבוב הנחתה שכל הכדורים בסיר נכנסו באותה דקה כדי שאפשר יהיה להוציא את כולם ולהכניס סיבוב כדורים חדש במהירות. (למהירות חשיבות מכרעת שתתברר בהמשך)

לכן מתחילים בסיבובים הראשונים עם מעט משתתפים, וגם כדי ללמוד את משך הטיגון הנכון. ארבעה עד חמישה כדורים לסיבוב ראשון זה בסדר. תגלו קצת סבלנות ובהזדמנות תתאימו את גודל הלהבה- חשוב מאוד !

הריח שגורם לשכנות לבקש סוכר

לאחר דקותיים מר פלאפל אמור להזהיב מהנאה ומשלב זה המבט לא אמור לעזוב את הסיר. יש רגע שבו הכדור נמצא בדיוק בדרגת המוכנות האופטימלית וכאן צריך למהר ולאסוף אותו לקערה עם כף מסננת. מומלץ להשתמש בנייר סופג . לא מכסים את הכדורים כי זה הורס את הקרנאצ'יות.

בשלב זה כנראה שישמעו דפיקות בדלת וכדאי מאוד להתעלם - טיגון פלאפל לא סובל דיחוי או הפסקות ביניים. שניה של חוסר עירנות והיקום כולו עלול לקרוס. תטעמו ותחליטו אם הכדור מטוגן במידה הראויה ומשלב זה כל הכוחות ביחד, אש.

בחיי, ילדתי כדור

בזמן שמקצי הכדורים יוצאים לדרכם כנראה שתיווצר פזילה בלתי רצונית לעבר המסננת שלצידך ובצדק- את הטעם של הכדור פלאפל הראשון שיצרת לא תשכח לעולם, השני מסתבר לא רע בכלל, וגם השלישי והרביעי…

לכן כדאי לעבוד עם שותף שלוקח מיד את הכדורים הטריים לעבר השולחן ומרחיק אותם מהקניבל לעבר שאר הסועדים.

פירורי פלאפל שנשרפים בשמן עושים רע לטעם ולאיכות האוויר ולכן בשלב זה מוציאים אותם במסננת הקטנה. אפשר להגדיל את כמות הכדורים בכל מנה עד לרמת צפיפות קרובה לסרדינים ומנסים להקפיד על טמפרטורת שמן מתאימה. בצפיפות גבוהה כדאי להפוך את הכדורים בשמן בעדינות מדי פעם, -בעדינות.

על תקומה והתקוממות

למרות שקשה להסביר למי שחסר ניסיון, אבל עתיד הארוחה שלכם נמצא בקופסת שימורים שברגע זה מעלה אבק באיזה סופר-משה או מכולת נידחת. מדובר בקופסת שימורים של כרוב כבוש. הכבוש יכול לשדרג כל פיתה עם פלאפל לרמות גורמה. שימו לב לתאריך, למרות שמדובר בכרוב כבוש עדיף להימנע מאינתיפאדה בבטן, לטובת המשפחה כמובן.

ברכות וטקס הסרת הלוט

אם כל כך השקעתם- שמישהו אחר ידאג להכין שולחן יפה. הוא יקצץ סלט ירקות, יסדר פיתות טריות צלחות לחמוצים קערה עם כרוב חמוץ וכמובן- טחינה. עכשיו הכל נראה פשוט מושלם.

ריח של פלאפל ביתי טרי הרבה יותר עמוק ומשכר לבלוטות הטעם אבל יש לנו בשורה לא נעימה - הארץ המובטחת עדיין רחוקה.

לפי המסורת, מגילת הסחוג של חכמי תימן וההיגיון כללי את כדורי פלאפל טורפים אחרים בעודם לוהטים ומעלים אדים. בזמן קשה שכזה כל שנותר הוא להתרכז במלאכה מהירה (רשום במנואל-תקרא) כי אחרת לא יישאר כלום מהסלט.

אזהרת מסע לתחמנים

אל תתפתו לשמור כדורים לוהטים מכוסים בקערה לחצי שעה עד שיסתיים הטיגון ואז 'לאכול יחד'. באמת שפלאפל לח וקר לא שווה את המסע הארוך שעברתם. פלאפל מגישים לוהט -נקודה.

אבל זה הרבה ואנחנו זוג צעיר

בקערה תערובת בכמות שמייצרת כ- 100 כדורים והטיגון לא ייגמר בפחות מחצי שעה. אם הכמות גדולה בשבילך אפשר למלא מהתערובת שקיות ניילון לכריכים ולהשאיר בפריזר ליום סגריר. תערובת בכמות של שקית תשביע זוג מבוגר עם שני ילדים עם התמכרות פלאפל ברמה ממוצעת.

הכמות מספיקה לארבע שקיות מלאות בתערובת פלאפל.

טיפ קטן לניצחון פולני מפתיע

בזמן שאחרים בולסים פלאפל בלי הכרה גם לך מגיע ליהנות מהטעם. מבעוד מועד ליד המסננת וקערת התערובת מכינים צלוחית טחינה קטנה, קצת חמוצים ובקבוק בירה קר ושומרים על הבעת פנים של אחד שהשלים עם מר גורלו בעוד האחרים נהנים. אף אחד לא צריך לדעת מזה ולא שמעת את זה ממני -אבל זה עובד.

מהצד השני של האצטדיון יהללו וישבחו בפה מלא את הקרבתך למען האנושות (בספק אם יישמרו לך סלט) ובינתיים אפשר להציק לכמה כדורים לוהטים עם טבילה בטחינה בשילוב נשיכה בחמוץ ושלוק מהבירה, מה רע ?

חומוס

חומוס הוא אחד המאכלים המזינים והמומלצים עבור ילדים אך הורים לרוב רואים בהכנת חומוס ביתי משימה בלתי אפשרית וחוששים משקיעה והתבוססות של כוחותינו במטבח. אז נכון, בעבר כדי להגיע לרמת חומוס 5 כוכבים השתלמו פרחי חומוס במסלול הכשרה סיזיפי שכלל אימון בערבוב סימולטני בשתי ידיים  - לא עוד. לראשונה נחשפים לעיני הורים ובצורה מלאה סודות הכנת חומוס אסלי אורגינלי. מדריך חומוס - הגירסה המקורית.

האלכימיה של חומוס טוב

הסוד בעצם די פשוט וידוע לכול: אוכל "סופג טעמים" מהאדם שהכין אותו. אני מציין זאת מראש כדי להניע אתכם מהפיתוי לערבב את כל המצרכים בבלנדר עם כפפות עבודה ולבזוק בחיפזון מלח לימון או אבקת מרק, ככה עושים חומוס לאויבים.

חומוס עושים עם מצרכים טריים וטבעיים בשמחת ידיים ובנדיבות.  ועכשיו, לאחר שהבנו את האלכימיה של החומוס נעבור לפרקטיקה של הכנת חומוס.

מצרכים למסיבת חומוס

קילו גרגירי חומוס הדס (הזן הכהה יותר)

חצי קילו טחינה גולמית -מומלץ היונה או הנסיך

ראש שום גדול

שלושה לימונים גדולים וריחניים

תבלין כמון טרי (יודעים כשמריחים)

מלח

כלי הקודש

פוד פרוססור

קערה גדולה (ממש גדולה)

סיר לחץ

מסננת מטבח גדולה

מצקת

כף עץ גדולה

ההשריה

כל גרגירי החומוס שעברו בדיקת אבנים קטנות ונשטפו במי ברז במסננת מועברים לקערה גדולה. מכסים אותם בהרבה מים ומנקים בידיים היטב. מרוקנים את המים ומוסיפים חדשים ומשרים לשעה. לאחר שעה מערבבים באהבה ואכפתיות מרוקנים את המים וממלאים שוב להשריה. עכשיו הולכים לים או קוראים ספר או שהולכים לישון…. שמונה שעות השריה זה בסדר גמור, לילה שלם עדיף.

הבישול

מרוקנים את המים מהקערה, ומעבירים את החומוס לסיר לחץ, ממלאים מעל 7-8 "אצבעות" של מים ומביאים לרתיחה. מקטינים את האש ונותנים לו שעה להבין שהוא מבושל בישראל, אם אין סיר לחץ מדובר על שעתיים-שלוש באש נמוכה עם מכסה.

מעיכות

עכשיו מודדים מעיכוּת. דולים עם המצקת כמה גרגירים מעומק הסיר, מקררים ב "פו- פו" ומעמידים את הגרגר הנבחר בין האצבע לאגודל.

שלב קריטי. כאן יוכרע עתיד טקסטורת החומוס. גרגר חומוס מבושל אמור תחת לחץ קליל להימעך ובמילים אחרות הוא אמור לגלות התנגדות אבל ממש טיפל'ה, שלא ייצא גבר-גבר! כשהמעיכות מתאימה מורידים את הסיר מהאש ומסננים את הגרגירים למסננת.

להדגיש במרקר: גרגירי החומוס לא אמורים להתפורר בשלב הבישול ולא זורקים את המים.

טוחנים בששון

כשהגרגירים המבושלים במסננת מחזירים את המים לסיר ממליחים ומצמצמים את הנוזל עד שיקבל צמיגות עדינה, זה אמור לקחת עוד שעה לפחות. מורידים מהאש ומניחים לקירור. אחרי שעתיים צינון וייבוש קיבלנו גרגירי חומוס מבושלים ויבשים וציר מרק חומוס.

כאן מפסיקים את המוסיקה שניגנה ברקע ועוברים לזמזום. מרכיבים את הפוד פרוססור ליד הסיר ובמסננת קטנה מעבירים לטוחן המזון את הגרגירים לאחר שבחרתם את סוג הלהב המתאים (מעוניינים במשחה חלקה או בחומוס מגורגר ?) ו…לוחצים על רעש.

אם הפוד-פרוססור עושה קולות של "אני נחנק" מוסיפים נוזלים ע"י המצקת ישירות מהסיר. את החומוס שנטחן מעבירים לקערה ההשריה (כשעשינו כמה שעות הפסקה) וכך טוחנים את כל הגרגירים חוץ מכמות שתמלא צלחת עמוקה שמשאירים לדקורציה בסוף. קיבלנו קערה גדולה גדושה חומוס גולמי מהביל וטחון ללא תבלינים.

המהירות

לקלף ראש שום זה פשוט ומהיר ונטול ריח אם עושים את זה נכון חכם: נותנים לכל שן שום "זפטה" חזקה מלמעלה, מקלפים ומשחררים את השן מהקליפה באצבעות ובחמש דקות כל הראש מקולף.  אחר כך מרסקים בבלנדר ויש לנו ראש שום כתוש שמוסיפים לקערה. לשום קפוא יש טעם שונה ואני לא אוהב להשתמש בו. הלאה-עוברים ללימונים וסוחטים דרך מסננת או כף יד מעל לקערה המלאה בחומוס הטחון. כך גם נפתרים מהחרצנים וגם מריח השום. מוסיפים שלוש כפות מלאות במלח , 5 כפות מלאות בכמון ולבסוף את כל  הטחינה הגולמית -כולל המשקעים.

אזהרת חומוס

לגבי הכמות, אכן מדובר בכמות שמתאימה למסיבת חומוס אבל הנקודה תוסבר בהמשך- עכשיו מגיעים לעניין הניסיון והחזון. כל דבר שאתם עושים תעשו קצת יותר לאט ותזכרו היטב להבא, או במילים אחרות: תהיו מודעים לכמויות ותערבבו טוב לפני שטועמים.

הסחרור

בזהירות מתחילים לערבב את הטחינה עם מיץ הלימון, השום, הכמון, המלח והחומוס הטחון בכף עץ גדולה. מערבבים הכל כולל בקצוות. לאט לאט הטחינה מתערבבת עם החומוס והכמון והמלח מתפזרים ונעלמים עם הנוזלים בתנועות סיבוביות. אם הטחינה ממאנת להתערבב מוסיפים מים (שנשארו מהבישול בסיר) וממשיכים.

על תבונה ורגישות

לאחר שהכל מעורבב כיאות עוצרים וטועמים. תירגעו- תמיד יש מה לשפר מהנקודה הזאת, אך מומלץ להיות זהירים עם הכמויות…מכאן אתם ממשכים לעבוד רק עם מים מלח וכמון.

מסקנות מרעישות: חוסר במים והחומוס יקבל צמיגות שתקשה על ערבוב. עודף בלימון יוסיף דווקא מתיקות וידגיש את הכמון, והכמון נוטה להיות דומיננטי מדי. עודף מלח מסוכן לבריאות -וגם לחומוס.

הוסיפו כל רכיב עם שמירה על מודעות לגבי המינון כי הטעם הסופי המורכב מהמינון שתאהבו אין מתכון רשום אבל מצד שני דעו שאתם ממש קרובים אליו מנקודה זו.

סיכום לקראת הסכו"ם

יש שאוהבים חומוס חם, יש שמעדיפים חומוס דליל ובכלל יש עשרות סגנונות מוכרים של חומוס. אני אוהב אותו פושר אוורירי ומוצק (מתאים לניגוב). אם יצא חומוס דליל מכסים את הקערה ביריעת פלסטיק נצמד ומכניסים למקרר לארבע שעות. זה יעזור לו להתייצב.

התוספת שתופסת

בינתיים שוטפים, מייבשים וקוצצים צרור פטרוזיליה ריחנית -שיהיה. כשמוכנים לניגוב מניחים ערימת חומוס במרכז צלחת, עושים "הוקוס פוקוס" בשלוש תנועות ימינה ומוסיפים קומץ גרגרים מבושלים, קצת "הרבה" שמן זית,  שלוש ארבע כפות של הרוטב מהסיר, ובוזקים מלמעלה את הפטרוזיליה הקצוצה. ועכשיו שולפים פיתות חמות מהתנור ומתעלפים מעונג.

זה המון חומוס ואני לא בעניין של מסיבת חומוס

נכון, זאת כמות שמספיקה בערך לקייטנת ילדים - אז מה עושים עם כל זה ? מבצעים כרגיל את שלושת השלבים הראשונים כולל שלב הרעש בפוד-פרוססור ומוסיפים לתערובת בקערה הגדולה את השום הלימון. את הטחינה והתבלינים לא מוסיפים.

תה עם נענע לגברת

מכינים שקיות קטנות של סנדוויצ'ים ומוזגים לכל שקית בערך כוס מהתערובת. סוגרים את השקית היטב וקוברים למשמרת במעמקי הפריזר. על הציר של הבישול נוותר הפעם.
מפשירים את השקית שלוש שעות לפני הניגוב המיועד ומעבירים את החומוס הטחון לצלחת עמוקה.

מוסיפים שליש עד חצי כוס טחינה, כף שטוחה כמון וכפית מלח שטוחה וכל שנשאר עכשיו הוא ערבוב מלא אהבה. הלימון והשום כבר בפנים.

בדרך זו מקבלים אספקה קבועה של חומוס טרי ביתי למשך חודשים ואין סיכוי שאורח פתאומי יישאר רעב או אדיש. מומלץ לשתות תה עם נענע לקינוח ורענון המוח מהיציקה, בתיאבון.

ספרו לנו איך יצא החומוס שלכם בפורום הורים

פעם המילה בר מצווה העלתה תמונה של ילד בחולצה לבנה עם כיפה לראשו על במת בית כנסת מקריא את ההפטרה בקול צווחני מתחלף. אחר כך בא מטר של סוכריות ונשיקות עם אודם של דודות קצת צחקוקים עם האחים וברכות וחיבוקים מאבא מאמא. בפינה עמד שולחן עם בורקסים וחצאי פיתות עם חומוס והיה את הדוד שרקד כי שתה יותר מדי ובסה"כ היה נחמד. המתנה השכיחה היתה אופני ספורט. לא סתם, עם הילוכים.

בגלל שהגדולה שלי מתחילה להתקדם לכיוון האירוע והיא מדי פעם 'מסבירה' לי מה בדיוק הציפיות מהמפיק ואיך צריך להתנהל האירוע שוחחתי עם הורים אחרים על תחום חגיגות הבר מצווה וגיליתי עובדה מצערת -כנראה שהשתגענו.

המוקד והשמחה

דבר ראשון נתחיל במוקד השמחה העיקרי - הכסף והמתנות. במסיבות בר מצווה לא נהוג יותר להביא מתנות ובחירת מתנה אישית מזמן לא מאתגרת אף אחד. חסל סדר בונבוניירה נודדת (ראה אפרים קישון) ספרים עם הקדשה, מערכת תופים או אופניים לילד. היום נותנים שיק ונגמר הסיפור.

אם גודל וכמות המנות הראשונות בארוחה לא עמדו בציפיות או שסכום השיק לא התקרב לכסות את העלות לארוחה זה עלול להגמר רע עבור צד "מסויים" של המשפחה. בורקסים וחצאי פיתה עם חומוס עם חמוץ עם בקבוקי שתיה בתור אירוח לאורחים לא יתקבלו בהבנה, גם המתנות לא.

אם אין גריל ארגנטינאי או לפחות בור צליה שיכיל חצי שור או כבש שלם וברמנים בתלבושת פינגווין שיגישו משקאות חריפים האורחים כנראה ירעבו או גרוע מזה - ייעלבו. בופה קר ייחשב כסביר רק בנסיבות מקלות ורק אם הוכן ע"י צוות שפים מאיטליה ובתנאי שהג'בטות נאפו ממש מול עיני האורחים.

סבתא חיה

הבעייתיות נמשכת עם המיקום. בבית כנסת אי אפשר לכלול מאפיה ובור צליה לאירוע כי מדובר באש גלויה ולא פלטת שבת, עובדה שדוחפת אותך לחפש מקום או במילים אחרות - אולם. המקום שהייתי בו מתמחה באירועי קיץ והמליץ על האוהל הקטן- רק 300 אורחים.

אין לי בעיה מיוחדת עם המקום.  בסה"כ מקום מרווח וממוזג אבל סבתא חיה לא תוכל לשמוע את הברכות בגלל המרחק של הבמה מהשולחנות ולכן חייבים הגברה. מגפון בסגנון עמיר פרץ לברכות לא מקובל יותר וכנראה שצריך צוות הגברה, מגביר אחד לא מספיק.

צוות הגברה מגיע עם שורת רמקולים שמזכירים את אזור התאומים בימים הטובים יותר ודי ג'יי שמציג את האורח דרך מיקרופון אלחוטי דבוק ללחי בליווי טכנו או האוס-שמהאוס.

חשבתי שסבתא חיה תהייה מרוצה כי סופסוף לא תצטרך להתאמץ להקשיב אבל באמת שאין סיכוי שתשמע את מי שמדבר איתה בשולחן בווליום שיהדהד עד גדרה. חייבת להיות אלטרנטיבה לטקסי היהדות הרעשניים והחדשניים האלה.

כבוד הרבנית

לפני חודש הייתי באירוע בר מצווה של זוג חברים קרוב. היה שקט להפליא כי לא היה די ג'י אבל היתה רבה רפורמית שניהלה את הטקס בבית כנסת רפורמי.

על פניו נשמע ומבטיח ומכובד.חשבתי שסופסוף מצאתי טקס רגוע. אבל כמות התיקים העצבניים שהלכה והתפשטה על פני הקהל המבוגר והמזוקן יותר בקהל לנוכח הרבה עם הכיפה הסגירה אלימות תת קרקעית שמנעה להתרכז בטקס עצמו. בקיצור, מעניין אבל לא פשוט.

שכחנו מה זה בר מצווה

הצלחנו להפוך את טקס הבר מצווה מאירוע סימבולי עתיק שבו הילד הופך לגבר-גבר והילדה לנערה בוגרת לאירוע בסגנון גיוס קבלני קולות של מפלגת בורקס. אז עם כל הכבוד לאופנה אני עדיין מאמין שאפשר לעשות חגיגת בר מצווה גם בלי רעש אש ותמרות עשן.

מתנות אישיות עם ברכות והקדשות שכתובות מהלב עדיפות בהרבה מעוד שיק. אפשר לחגוג באופן שקט ולתת מקום ראשי לברכות מיוחדות שישאו משמעות אמיתית עבור הילד. את הד'י ג'י והפילה המיושן הילד לא יזכור אבל ברכה אחת נכונה בזמן הנכון יכולה ללוות אותו לכל החיים.

מסתבר שנשים בעלות ירכיים רחבות אולי לא עושות חיים, אבל הסיכוי שדווקא הם ייהנו מחיים ארוכים גבוה בהרבה מנשים דקות גזרה. כך עולה ממחקר שבוצע באוניברסיטת קופנהגן שעקב אחר 3,000 נבדקים במשך עשר שנים.

ירכיים עבות לחיים ארוכים

פרופ' ברית הייטמן מסר שממצאי המחקר שהתנהל במחלקה לרפואה מונעת באוניברסיטת קופנהגן בדנמרק מראים קשר בין ירכיים צרות להתפתחות מחלות לב ומוות בגיל מוקדם. ממצאי המחקר שעסק בניתוח הקשר וההשפעה של מבנה הגוף לבריאות הכללית עלול להביא דוגמניות ושוחרי רזון להיסטריה.

הפרופסור הוסיף שהסיבה לקשר בין ירכיים צרות למחלות לב אינו ברור עדיין למרות שנראה שגופן של נשים בעלות ירכיים צרות מייצר פחות אינסולין,דבר שמעלה את הסיכון לחלות בסכרת. קישור

היקף ירכיים מומלץ

המחקר שעסק בניתוח תוצאות שכללו יותר מ- 3,000 נשים הגברים מצביע על כך שנשים וגברים בעלי ירכיים בהיקף קטן מ-60 ס"מ נמצאים בקבוצת סיכון שסיכוייה לחלות במחלות לב וסכרת גובהה משמעותית. פרופ' הייטמן טוען שמטרת המחקר איננה לייצר גלים בקרב נשים ששומרות על גיזרה דקיקה, אלא לעזור בזיהוי סיכונים ברפואה מונעת.

ירכיים עבות IN

לא זז מהכורסא שלי

מחקרים רבים בעשורים האחרונים הצביעו על כך שבעיות משקל הם גורם מוביל בכל הקשור למחלות לב, בריאות כללית ושיעורי תמותה. מצד שני תוצאות המחקר הנוכחי שבוצע על ידי גוף מכובד ובאופן מקיף מצביעות שדווקא שלא כל הרזה זהב.

בעיני המסקנות העיקריות מהמחקר די ברורות. אל"ף- כמות המחקרים והפרסומים המדעיים לא צפויה לרדת בשנים הבאות. והתובנה העיקרית- אם עולם הרפואה מתרכז במדידת היקף הצמיגים כדי לדעת כמה רחוק הרכב שלנו יכול להגיע או מה טיב המנוע, כנראה שרמת ההבנה לגבי הגוף האנושי לוקה בחוסרים מסויימים. חדר הכושר יכול לחכות, אני נשאר על הכורסא.

חוזר משרד החינוך שיצא בשבוע שעבר כולל התייחסות לסוגיות חינוך בגני ילדים. החוזר מגדיר מחדש את תחומי האחריות של צוות הגן וההורים, מטפל בתופעת אלימות שכיחות ומדגיש את אחריות הצוות החינוכי וההורים ליצירת אקלים חינוכי מתאים.

גן ילדים או תכנית הישרדות

הורים רבים חוו בשנים האחרונות תסכול למראה הילד הקטן שחוזר בעיניים אדומות מבכי או סימני אלימות מהגן. ההנחיות שפורסמו מגדירות בצורה ברורה את דרגות החומרה של תופעות אלימות וכיצד צוות החינוך של הגן אמור להתייחס אל כל אחת מהם.

לפי חוזר משרד החינוך החדש אם אירוע אלימות עונה על מספר סעיפים הוא יסווג בדרגת חומרה גבוהה יותר. המשמעות מבחינת ההורים היא פשוטה, פחות מקום לפרשנות מעורפלת לכל מקרה אלימות ומתן לגיטימציה להעלות דרישות לטפל מיידי.

חומרת האלימות בגני ילדים

החוזר החדש הגדיר את דרגות החומרה הבאות:

א. מדובר בפגיעה מתמשכת בילדים/במבוגרים בגן וברכוש.

ב. ההתנהגות היא בעלת עוצמה רבה -התפרצות זעם, השתוללות וכו'.

ג. ההתנהגות חוזרת על עצמה לאורך זמן כמה פעמים בשבוע.

ד. התנהגות הילד הפוגע יוצרת מעגלי אלימות נוספים בגן.

ה. לאירוע השפעה מכריעה על ההתנהלות השגרתית בגן הילדים גן הילדים אינו יכול להמשיך להתנהל ולתפקד, והאירוע נתפס כמשברי.

ו. התכנית החינוכית וניסיונות מתן עזרה והרגעה מאנשי צוות הגן לא הביאו לשיפור בהתנהגות.

למרות פירוט דרגות האלימות בסעיפים למעלה החוזר אינו מגדיר אירוע חד פעמי כאירוע חמור, כך שהורים לילדים שיחזרו מהגן עם חבלה רצינית שנגרמה במכוון כנראה ימשיכו לטעון שהמערכת עדיין לא מתייחסת כראוי לתופעות המערבות אלימות קשה.

ההתמודדות עם ילדים אלימים

ההנחיות בחוזר החדש מגדירות שלושה שלבים עיקריים בהתמודדות צוות הגן עם אירועי אלימות וכוללות את עירוב ההורים, ובמקרים מסוימים אף פניה לאנשי מקצוע כמו פסיכולוגים ופסיכיאטרים והעברת הילד לגן אחר. אם תתקיים אכיפה משמעותית של ההנחיות החדשות, הורים לילדים אלימים יצטרכו סופסוף לשאת באחריות לחינוך הביתי שלהם.

חוזר משרד החינוך שפורסם בשבוע שעבר מתמקד בצמצום תופעות אלימות ובעיות משמעת בבתי ספר, תיכונים וגני ילדים. התקנות בחוזר מרחיבות את האחריות והסמכות של הצוות המקצועי בבית הספר ומגדירות את דרגת החומרה של אירועי אלימות ודרכי הטיפול. המשרד יקצה 10 מיליון ₪ מהתקציב להטמעת השינוי. הגיע הזמן שמשרד החינוך של עם הספר יעשה משהו בנוגע למצב האלימות במערכת החינוך.

עוד חוזר הניגון

ההנחיות בחוזר החדש מגדירות לצוות בית הספר את סוג האלימות והאירועים שחלה עליהם חובת דיווח ותגובה, ואת אופן התגובה. ההנחיות כוללות התייחסות עדכנית לאירועים המערבים שימוש באינטרנט וטלפונים סלולאריים, לדוגמא :

שימוש בטלפון נייד לצילום בזמן שיעור, צילום ללא ידיעתו של המצולם, ושימוש לרעה בתצלומים של תלמידים או מורים שנעשו בשטח בית הספר מחייב את מנהל בית הספר לפעול בנוהל "אירוע חמור" והשהיית התלמיד מבית הספר.

המנהל החדש הוא לא שריף גודמן

החוזר החדש מורה למנהלי בתי הספר לקחת אחריות נרחבת יותר על אירועי אלימות והתנהגות בלתי תקינה ולמרות שהוא מאפשר הפעלה של שיקול במקרים שונים, הוא מגדיר באופן  חד משמעי את התגובה עבור חלק מהאירועים.

האחריות המורחבת של מנהל בית הספר כוללת הפניית התלמיד לתכנית שיפור אישית, דיווח ישיר למשטרה ללא התערבות של עובד סוציאלי, והרחקת תלמידים בעייתיים במהלך טיול. יותר תכל'ס ופחות איומים.

חינוך או אימון אישי לתלמיד

על מנהלי בתי ספר הוטל ליישם תכנית שיפור אישית לאיתור וטיפול מקדים עבור תלמידים בקשיים והקצאת משאבים לטיפול בתלמידים המעורבים באירועי אלימות. התכנית האישית תותאם לכל תלמיד ותכלול את מעורבות ההורים, המחנכת, היועצת החינוכית ואף מורה הספורט.

ברית טיפולית

התכנית כוללת הקמת ברית טיפולית בין בית הספר וההורים, התאמת מערכת שעות מותאמת לתלמיד ועוד. החידוש בתכנית היא איתור דמות מלווה, המוגדרת כדמות מבוגר משמעותית המשפיעה על הילד ומלווה את תכנית השיפור האישית. מנהלים ומורים שמכירים ומזהים בדברים את משנתו של חיים עומר יודעים שהדבר המשמעותי ביותר שנדרש מהצוות החינוכי הוא הגברת הנוכחות.

דיון בהנחיות החדשות בקישור הבא בפורום הורים.

נתחיל בקטן - לא מדובר בסיפור גבורה המתאר כיצד הקמנו קהילה טבעונית, הבערנו מדורות בסלון או התפטרנו מהעבודה כדי לגדל עיזים וחסה אורגנית. נקודת המוצא שלנו היתה לנסות לבחור את העקרונות מהספר שאנחנו רוצים ויכולים כהורים ליישם במציאות.

בסופו של יום שתי הבנות גדלו בגישה קצת אחרת מהתורה המתוארת בספר עקרון הרצף כי זיקקנו רק את העקרונות שנראו לנו בתהליך ארוך ואיטי. אין כאן סדר חשיבות או מתכון בטוח למשפחה מאושרת אלא בסה"כ תיאור של ההתנסות לגבי הנקודות שאנחנו בחרנו ליישם המלוות במסקנות הפרטיות שלנו בפרספקטיבת הזמן.

עם תינוק בבית

לא תמיד יכולים לקחת חופש אבל השתדלנו מאוד. בסופו של דבר, אישתי היתה עם הקטנה במשך כמעט שנתיים ברציפות בבית. זה לא קל מבחינה הקריירה וההיבט הכספי ובטח לא קל למי שזה משעמם אותו לשהות עם תינוק אבל החלטנו שהמאמץ שווה את המחיר.

בראיה לאחור השהייה בבית לתקופה ממושכת עם התינוק הרך מומלצת בחום לכל למי שיכול. מה גם שלרוב אפשר שוב למירוץ העכברים בתוך פרק זמן קצר.

על הריצפה

מהולדת הבכורה ועד גיל שלוש לערך הלינה בבית היתה על מזרונים, ללא מיטה. בחורף פרשנו שטיחים מתאימים כבידוד והקפדנו על ניקיון רצפת חדר השינה מאבק. השטיחים היו בעיה- כמה שתשאב הם עדיין נושאים אבק כך שבדיעבד הייתי ממליץ על מחצלות קש או בידוד אחר שקל יותר לנקוי. חימום תת-רצפתי הוא אופציה מומלצת אם אתם בשלבי בניה.

אנחנו די בטוחים שתחושת התא המשפחתי והקירבה לאמא מאוד תרמה לשלוות הילדה,ובעת הצורך אפשר להניק בלי לקום וללכת לחדר אחר. רוב הלילות הילדה ישנה ברציפות עד הבוקר.

טלוויזיה -יוק

חיינו במשך ארבע שנים ללא טלוויזיה והילדה ולא בדיוק סבלה מהעניין. הטלוויזיה שבה לביתנו כי חשבנו שהעדר קלטות ילדים המשלבות משחק ושירים עלול לפגוע בהשתלבות החברתית שלה בגן

אבל בדיעבד, נראה שזה רק היה תירוץ.

היתה תקופה שקצת התעייפנו ולשלוח את הקטנה לראות קלטת איפשר לנשום לשעה קצרה. כיום אנחנו מנסים להוציא את הטלוויזיה שוב ואני רק מחכה לרגע המתאים, בין ליגת האלופות למונדיאל- כדי לא לאכזב את הבנות. בסה"כ הוצאת הטלוויזיה יצרה בבית רגעים של שקט אמיתי ואיפשרה אווירה חמימה יותר ללא רוח תזזיתית, הסחות דעת והפרעות.

תינוק צמוד לגוף

הבכורה נולדה כמעט 4 קילו ובגלל שלאישתי הצנומה רעדו הכתפיים מהמאמץ וויתרנו די מהר. בשטיפת הכלים ומטלות אחרות התינוקת היתה על טרמפולינה מרווחת. עבורנו גם טיולי שטח ברגל עם מנשא התבררו כמשהו לא כיפי בעליל והזכירו מסע אלונקות יותר מטיול משפחתי.

יכול להיות שהיינו צריכים לבחור מנשא במבנה אחר ויכול להיות שהתינוקת פשוט נולדה יותר ממשקל ילד אמזוני ממוצע…בקיצור- ניסינו, אבל המחיר היה כבד מדי.

הנקה והדבר האמיתי

לא צריך להיות גאון כדי להבין שאי אפשר להחליף הכל באבקות ותחליפים. לגבינו היה ברור שאין בנמצא תחליף כלשהו שישתווה לכלל היתרונות של חלב אם והנקה ישירה מהגוף. את ההזנה האימהית שמלווה במגע, ריח וחום גוף שום בקבוק פלסטיק לא יוכל להחליף.

המסקנה במקרה הזה לגבינו חד משמעית:  הורים שיכולים- לא לוותר.

תינוקת חופשיה עם ביטוח חיים

כאן לא אימצנו את עיקרון הרצף במלואו ובמשחקים מסוג  'גילוי נקודת ההתעלפות של הורים' הכוללים טיפוס מדרגות וטעימות דגימות קרקע רדיואקטיביות אפשרנו לה לעשות הרבה וכמעט כל דבר, אבל בתנאי שהיא בטוחה- בעינינו.

אימצנו בהרבה סבל וייסורים את ההנחה שהיא כן יודעת להיזהר, ומצד שני (רק ליתר ביטחון) יצרנו בשביל הקטנה סביבה בטוחה, לדוגמא: כשטיפסה בגרם המדרגות לקומה השניה ליווינו אותה עם הידיים עד לנקודת הגובה המקסימלית שנוכל לתפוס אותה במקרה שתמעד, אבל לא עצרנו אותה ולא הפחדנו אותה עם 'אסור' ושאר איומים.

היה לנו קשה מאוד לשחרר אותה לחלק מההתנסויות -והילדה דרך אגב, לא מעדה פעם אחת. אותנו התושיה והאינטואיציה של הקטינה די שיכנעו, אבל עם השניה מצאנו את עצמנו הרבה פחות נועזים ובחרנו להמקד את המאמצים בסביבה יותר בטוחה.

סביבה בטוחה

החלפנו את השולחן בחדר האורחים לשולחן עם פינות מעוגלות, הרמנו מהרצפה את כל הדברים שאפשר לבלוע או להיפצע מהם ונתנו לה לזחול בחלל הבטוח יחסית כשהחדרים והארונות עם הסכנות נעולים- עם מפתח. הדבר היחיד שכן הזהרנו מפניו 'אסור' (ואפילו בצורה דרמתית) הוא שקעי החשמל והקמין.

יכולתי לקנות פקקי שקעים במקום להזהיר אותה אבל לא ידעתי שיש כאלה. בסה"כ ההחלטה לאפשר מקסימום חופש תנועה בסביבה בטוחה, ללא מגדלי דיסקים ומעמדי עציצים במשקל חריג נראית גם היום כהחלטה נכונה שמאפשרת לילד תחושת חופש מקסימלית.

עכשיו זמן לישון

אם יש דבר אחד שעלה לנו בדמים עם הבכורה זה תהליך ההרדמה. בגיל שנה בערך די התעקשנו להרדים אותה בשעות הערב לאחר ארוחת ערב ומקלחת גם כשלא רצתה לישון. הילדה עדיין עירנית ואנחנו שאפנו ליצירת סדר יום קבוע שכלל שעתיים של שקט להורים המעולפים.

פער הגישות ביני ובין האם יצר קצת מתחים אבל בסופו של דבר ולעיתים לאחר שעות שהילדה 'על הידיים' סדר היום ניצח והרווחנו את המעט שנשאר אחרי השעה תשע בערב לעצמנו.

גם עכשיו אני ממליץ לכל משפחה בהריון לקרוא את הספר כי גם אם לא בוחרים ליישם כלום, הרבה תובנות יחזקו את השימוש באינטואיציה ההורית - במיוחד במקרים שיש לגביהם ספק. וממה שלמדנו עד עכשיו בגידול ילדים תמיד יהיה ספק והרבה מקום לאינטואיציה.

כשמתחילה שיחה סביב עקרון הרצף מגלים לא פעם הורים ש'סוחבים' מטענים רגשיים די עוצמתיים לגביו. חלק מתייחס בבוז לרעיון של החלפת קריירה בחיתולים עמוסים כל טוב וחלק שאימץ נקודות מהספר מזדעזע מהרעיון של מטפלת זרה עם בקבוק מטרנה כתחליף לאם מניקה. מה שבטוח שאף אחד לא נשאר אדיש לגביו- ויש לכך סיבה טובה.

עקרון הרצף

ספר מיותר או פסגת התובנה ההורית

עקרון הרצף מתאר מסקנות של אנתרופולוגית שחיה במשך תקופה בקרב שבט מבודד מהציוויליזציה שהמפגש עם ההורות הקדמונית עוררו בה תחושת שליחות עמוקה אותה היא מפנה כלפי סגנון ההורות המערבי. בספר היא מתארת את חוויותיה ומנסה להסביר את התובנות שצברה.

המסר העיקרי בעקרון הרצף מצביע על כך שדרך ההורות הכללית בבתי משפחות מערביות הגיעה למבוי סתום וההתקדמות בתחום נמצאת דווקא במורשת שלנו. בספר מתוארת ההורות שהחוקרת פגשה בחברה השבטית ומשווה בין פרקטיקה הורית של חברה שבטית קדומה ליומיום של בית משפחה מערבי.

זעזוע ורגשות אשם

חלק מההורים נרתע מיישום פרקטי של רעיונות מהספר ומכחיש בתוקף שגישת שההורות המערבית הממוצעת היא לא אידיאלית בלשון המעטה. מצד שני ישנם הורים שבלעו כל מילה בהתלהבות כה גדולה עד שהתארגנו יחד בניסיון לאמץ פרקטיקה (די קשה) ליישום בחיים האורבניים של מאה ה -21. בשני המקרים של תגובות ההורים מלמעלה,-לפחות למישהו המתבונן מהצד נדמה שרגשות אשם מעורבות חזק בעניין.

שאלה של מחיר

לא פשוט להורה שהתחנך בתרבות המערבית ליישם אפילו חלק קטן מסגנון ההורות המסורתי של שבט שנשאר מבודד ומתקיים בבועה פרה-היסטורית במעבי הג'ונגל, ולא לכולנו יש שבט תומך או חשבון בנק מרופד מספיק שיאפשר לצאת למסעות ציד וחניכה עם הילדים המתבגרים.

מצד שני הרדיפה אחרי המודל האחרון של המאזדה או הגדלת הפלאזמה בעוד חמש אינטש על חשבון שעות שבועיות עם הילדים שגם ככה מעטות מאוד -גם הוא לא בדיוק שפוי. עקרון הרצף עוסק בדיוק בפער הזה.

הורות לפי עקרון הרצף

אבל לא מדובר רק בשאלה של רדיפה אחר מעמד ומותרות. רוב מעמד הביניים חי ברמת חיים גבוהה יותר מחברי השבט האקזוטי ועובד הרבה יותר שעות ביממה. רובנו מקדישים הרבה מעבר ל-10 שעות ביממה רק לחיות.

אם רוצים להעמיד קצת חסכונות ליום גשום, לצאת לחופשות, לממן לקטנים לימודים גבוהים או סתם לקנות 'מותרות' צריך לעבוד יותר ולהתמקד בקריירה. וכשעובדים יותר – רואים את הילדים פחות….

הניתוק מהתינוק

לדעתי הספר עשה להורים שקראו אותו שירות טוב. הוא לא רק הצביע עד כמה התרבות המערבית הרחיקה לכת מהימים של שבט אחים גם יחד אלא העלה את המודעות לניתוק של התינוק מההורים. נראה שהקשר בין עולם ההורים ועולמו של התינוק על כל היבטיו מעולם לא היו מנותק יותר.

היעדר מגע, קירבה וקשב ומצד שני הסתמכות על מכשירים, מלומדים בחלוקים, ספקי שירותים ומכשירי בידור יצרו מצב שבו הורים מקושרים וקשובים לתינוק הטרי שלהם ללא הפרעות פחות מזמן הצפיה הממוצע בטלוויזיה.

בשלבי הריון מתקדם, בתוך המתח בין להיות הורים טובים ומחוברים יותר למפרנסים מצטיינים קראנו יחד את הספר והתחלנו לשקול את העקרונות והגישות שנרצה לאמץ. לפני שאספר לגבי ההתנסות הפרטית שלנו ביישום עקרון הרצף אנחנו ממליצים לכם לקרוא אותו.