עבור הילד מוצץ הוא ממש כמו חבר קרוב– הוא אוהב אותו וזקוק לו והמוצץ מצידו תמיד זמין כך שהפרידה ממנו עלולה להיות טראומטית אם לא עושים אותה נכון. המוצץ גם עונה לדחף ביולוגי אמיתי. אז איך בכל זאת עושים את זה נכון ?
קיימות שתי גישות עיקריות לגמילת הילד ממוצץ – האחת גורסת כי יש לתת לילד את הזמן לבחור מתי הוא מוכן להיפרד מהמוצץ באופן טבעי כשירגיש שהוא מוכן לכך. הגישה השנייה טוענת כי על ההורים להחליט מתי הוא הזמן לפרידה ומתפקידם לכוון את הילד להיפרד מהמוצץ בבת אחת או בהדרגה.
כמו כל דבר בחיים הדרך הנכונה נמצאת אי שם באמצע. בסביבות גיל שנתיים וחצי הצורך האוראלי במציצה מתחיל להיחלש והילד מוכן למעשה לגמילה מהבחינה הפיזית. לעומת זאת רק בסביבות גיל ארבע הוא יכול להתחיל ולפתח מוטיבציה פנימית להיפרד מהמוצץ האהוב ואז הוא מוכן לפרידה גם מהבחינה הרגשית.
הגיל המומלץ להתחלת תהליך הגמילה ממוצץ הוא גיל בו ניתן לשבת ולשוחח עם הילד ברצינות על הנזקים שהמוצץ גורם לו וזה קורה בדרך כלל גיל שלוש-שלוש וחצי ובהתאם לבגרותו של הילד.
מכיוון שהפרידה מהמוצץ מצריכה מהילד הסתגלות למצב חדש לא מומלץ להתחיל את התהליך באופן יזום בתקופה של שינויים כמו מעבר גן, לידה של אח חדש או אפילו מחלה. אולם, משהחל תהליך הגמילה חשוב להתמיד עם ההחלטה ולא לסגת בעקבות הקשיים שצצים מצד הילד או (תתפלאו אבל גם) מצד ההורים.
תהליך הפרידה יהיה נכון ויעיל יותר אם יעשה באופן הדרגתי. התחלה טובה יכולה להיות לבקש מהילד להוציא את המוצץ מפיו כשהוא מדבר ולהסביר לו שקשה להבין אותו וכן שהדיבור שלו כך "מתקלקל". לאחר מכן אפשר לעבור להגבלת השימוש במוצץ לזמנים מסוימים במהלך היממה כמו שעת מנוחה ושינה, אז אפשר גם להוסיף על ההסבר את הנזק הנגרם לשיניו למשל.
כדי להקל על הילד אפשר ואף רצוי להשתמש באופן יצירתי בדימויים מעולמו. כך לדוגמא אפשר לבנות בית למוצץ ולומר לו שגם המוצץ כמו הילד רוצה לנוח לפעמים והוא אוהב לעשות זאת בביתו בזמן שהילד משחק. רעיון נוסף הוא לספר לילד שהפה שלו כבר גדול מידי והמוצץ כבר מרגיש קטן בתוך פיו. כמובן חשוב לידע על התהליך את כל האנשים המטפלים בילד כמו הגננת, בייביסיטר או סבא וסבתא.
משהילד עומד בהגבלות השימוש במוצץ לאורך היום ללא קושי אפשר להתחיל ולתכנן איתו את טקס הפרידה. יש אינספור רעיונות מקסימים לטקס פרידה ממוצץ: הפרחת המוצץ עם בלוני הליום אל השמיים, ציור על המוצץ והפיכתו ל"רעלי", שליחתו בדואר לילד אחר שאין לו מוצץ או לתת לילד לגזור את המוצץ עם מספריים. בכל מקרה חשוב שהפעולה תהיה בלתי הפיכה כך שגם אם הילד יתגעגע הוא ידע ויבין שהמוצץ לא יכול לחזור. חשוב לא פחות לא להתפתות ולהשאיר מוצץ מוחבא "ליתר ביטחון" על מנת שלא יהיה כל פתח לנסיגה מההחלטה.
חשוב שבתהליך הגמילה נבין את הילד ואת הקושי שעובר עליו. כדאי לחזק אותו ולחבק אותו ברגעים וקשים וכמובן להאמין ביכולת שלו להצליח ולהיפרד מחברו הוותיק והאהוב כל כך.
ישנם הורים שוויתרו הצטרפותו של מר מוצץ למשפחה למרוץ הפיתוי והלחצים מהיועצים המנוסים. במקום להציע לילד מוצץ פשוט מציעים לו בקבוק עם משקה ומציגים אותו ככלי שתיה. אחר כך מציגים את המעבר לשתיה מכוס כחלק מהגדילה. חוץ מזה ישנם ילדים שבכלל לא אוהבים מוצץ כך שאם ילדכם מסרב להסתובב עם גומי לעוס בפה, כדאי לא לשכנע אותו להתחיל…
 0+ |
 |
 |
 |
||
| שווה? | הדפס | שתף | מנוי לערוץ |
עוד באותו נושא
תגובות בפורום הורים
איך אומרים שלום למוצץ ? | (1) תגובות | הוספת תגובה