מחקר חדש מראה כי צפייה בטלוויזיה בשנתיים הראשונות לחיי הילד לא רק שלא תורמת להתפתחותו אלא אף עלולה להזיק ומעלה את הסיכון לפתח שורה של הפרעות פיזיות והתנהגותיות.
הטלוויזיה הפכה מזמן להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, היא נמצאת במרכז הבית והצפייה בה הפכה לחלק עיקרי משעות הפנאי. הורים רבים מאמינים שאם בוחרים תכניות מתאימות כולם מרוויחים כי היא מאפשרת לנו לעסוק במטלות היומיום בעוד שהקטנים יכולים לשבת מולה לאורך זמן תוך שהיא משדרת אליהם תכניות עם תכנים חינוכיים או מצחיקים.
ביולי 2007 פורסמה פרופ' מרינה קרקקמרק מאוניברסיטת wake forest מחקר מקיף שערכה על תינוקות בני 15-22 חודשים אשר בחן את מידת הלמידה של תינוקות מתכנים המועברים אליהם בתוכניות יעודיות בטלויזיה. מהמחקר עולה שיש לתועלת הזאת מחיר – ומי שמשלם אותו הם הילדים בעצמם.
אנחנו נוטים להאמין כי התכנים המועברים בטלוויזיה תורמים להתפתחותו הקוגניטיבית של הילד. מחקרה של פרופ' קרקמרק מראה כי ההפך הוא הנכון. תוכניות הטלוויזיה המיועדות לפעוטות עד גיל שנתיים והמתיימרות ללמד אוצר מילים אינן מספקות אלא זמן בידור.
מתוצאות המחקר ניתן לראות כי למידת מילים חדשות אינה יעילה כאשר היא באה מדמויות לא אנושיות דרך הטלוויזיה. למול זאת, מילים שהוצגו לאותם פעוטות על ידי אדם באופן בלתי אמצעי נלמדו במלואן.
לא פעם שמעתי אמירות של הורים בדבר יכולתה הפלאי של הטלוויזיה לגרום לילדם להיות מרוכז וקשוב. בעוד שההורה מוצא ילד שלא מסוגל לשבת, לשחק או להקשיב לאורך זמן, מול הטלוויזיה הוא נשאר קשוב. לפני כשלושה חודשים פרסם האיגוד האמריקני לרפואת ילדים (AAP) מחקר המלמד כי מצב זה אינו אלא אשליה. הילד אינו קשוב אלא מהופנט.
במחקר נטען כי יש לריצודי המסך ולקולות הבוקעים ממנו יכולת לשאוב את תודעתו של הילד אל תוכו. למעשה אותו המחקר מוכיחים כי צפייה בטלוויזיה מקצרת את זמן הקשב והריכוז (כשהוא לא מהופנט), מגבירה את התוקפנות ואף עלולה לשבש את ההתפתחות הנורמאלי של המוח.
השפעות שיש לטלוויזיה על ילדים קטנים לא מסתכמות רק להתפתחות המוח אלא נוגעות ישירות בתודעתם ובעיצוב עולמם הפנימי. רוב תוכניות הטלוויזיה המיועדות לפעוטים מציגות בפניהם דמויות מעוותות -שגם אם חזותן נעימה ונחמדה, הם משמיעות קולות מעוותים שלרוב אפילו לא ערבים לאוזנינו, המבוגרים.
חשוב לזכור כי ילדים לומדים בעיקר מהתבוננות וחיקוי ואינם תמיד מסוגלים להבחין בין מציאות לדמיון. למעשה, כל מה שהם רואים מבחינתם הוא המציאות. ועל כן עלינו לשאול את עצמנו כהורים אם היצורים והקולות בתכניות האלה היא המציאות שאנחנו רוצים שיחוו.
גם לכמות הצפייה בטלוויזיה ישנה השפעה מכרעת על עוצמת ההשלכות שלה. על פי המחקרים שפורסמו על ידי הAAP קיים יחס ישידר בין כמות זמן הצפייה לבין הישגי הילדים בלימודים בגילאי בית הספר. זאת ועוד, ידוע גם כי ילדים הצופים זמן רב בטלוויזיה מועדים לסבול בהמשך חייהם מהשמנת יתר שמצידה מציבה קשיים חברתיים והסתגרות בבית או בחדר ויותר זלילה.
מיותר לציין שהמרוויחים העיקריים מהתופעות אלו הם יצרני מזון, רשתות שידור ומפרסמים שנהנים מקהל הלום חושים.
גילוי נאות- אין לנו טלוויזיה בבית כבר שנתיים. כשבנותינו היו צעירות יותר הטלוויזיה הייתה חלק מרכזי מסדר היום שלהן. היא גם הייתה לנו מאוד לעזר. בעזרת הטלוויזיה הן התלבשו במהירות בבוקר, הן היו שקטות בצהרים ולפעמים הטלוויזיה אפילו סיפרה להן את הסיפור שלפני השינה.
גילינו שאפשר גם אחרת ותאמינו או לא, זה אפילו יותר נעים. מאז הטלוויזיה הוצאה מחיינו השתפרה התקשורת בינינו, הבנות למדו לשחק לבד וביחד בתוך הבית ומחוצה לו, היצירתיות והדמיון פורחים ואנחנו ההורים מרגישים שהן יותר מוגנות. בקיצור - מומלץ בחום.
 2+ |
 |
 |
 |
||
| שווה? | הדפס | שתף | מנוי לערוץ |
עוד באותו נושא
תגובות בפורום הורים
בלי טלוויזיה בשנתיים הראשונות | היו הראשונים להגיב