בתקשורת מצטייר הנוער כחלול וחסר ערכים. שכל מה שמעניין אותם זה האייפוד ובבואת עצמם מצויידת במותגים הנכונים. הם מוצגים כשטחיים אלימים, שיכורים פורקי עול וחסרי גבולות. אבל לא כולם כאלה (רוב הזמן) ואם תסתכלו היטב לצדדים תמצאו גם נוער אחר.
בכל שנה מבקשים אלפי בני נוער משלטונות המדינה לדחות את מועד גיוסם ולתרום שנה מחייהם לטובת החברה. בואו נעלה לרגע את אחד מהתופעות הפחות מוכרות אל מרכז הבמה. מדובר בנוער איכפתי וערכי, נוער שבחר להקדיש שנה מחייו על מנת לתרום לחברה ולמדינה בנוסף לשירות הצבאי. אלה הם הש"שנים – נוער שהתנדב לשנת שירות.
כאמור צריך לחפש היטב על מנת למצוא את הנערים האלה. הם לא נמצאים במרכז הבמה אבל במקומות בהם הם נמצאים נוכחותם מורגשת היטב והם מפזרים מסביבם בדרכם בראייתם הכמו-בוגרת אבקת קסמים של ערכים לאהבת האדם והארץ. הם מוסיפים במקומות הכי למודי סבל איכפתיות וענווה, ורוח של נתינה ומוטיבציה אין סופית.
חשוב לדעת שהם לא כל כך מעטים כמו שנדמה כי בכל שנה אלפי בני נוער ברחבי הארץ ומכל צבעי הקשת החברתית פונים אל מוסדות וארגונים שונים על מנת להתנדב בתזמון לא פשוט – בדיוק לפני הגיוס לצה"ל. ישנם כבר מאות אלפים שזכו לחוויה שבוודאי תרמה לעיצוב אישיותם וחייהם ולא מעט גם לעיצוב פני החברה בה הם אנחנו חיים.
אותם בני הנוער נאלצים להתמודד עם 'החצר האחורית' של התרבות הדיגיטלית של ימינו במקומות שהשיח הציבורי לא אוהב להישיר אליהם מבט. אותה תרבות תקשורתית שהתנדבות ונתינה אינן במרכזה בלשון המעטה.
אבל מי שמכיר את הש"שנים יודע שמכבש התרבות כאילו פסח עליהם עד כי נראה לעיתים שהם אפילו לא מודעים לקיומו. חנויות יד שניה ושווקים משמשים לשופינג במקום קניונים זוהרים. דיונים במצבם של נזקקים סביב מדורה מחליפים את מקומו של הMP,. ובכלל, מפגשים חברתיים מעניינים אותם יותר מאשר טלוויזיה.
למרות ההילה שמסביב שנת שירות היא לא אתגר פשוט. ילדים בני 18 חיים לרוב בקומונה כמבוגרים המנהלים את כלכלת חייהם עם תקציב זעום כשאחריות גדולה (שלפעמים הם לא מודעים עד כמה) מוטלת על כתפיהם. הם לא באים לשחק אלא לעבוד ולרוב הם עובדים קשה כשעליהם לתכנן את מסגרת החיים והעבודה שלהם בעצמם.
חייהם בשנת השירות מוקדשים לטיפול במשפחות מעוטות יכולת, ילדים ממשפחות הרוסות, מטופלים שסובלים מרמות פיגור ובעוד מקומות שיש צורך אמיתי במתן כתף לעזרה.
למרות שיש אנשי מקצוע שמספקים הנחיה ועזרה במהלך התקופה זה עדיין לא הופך ליווי של קשיש ערירי לפיקניק. הם נותנים בדיוק במקומות שהחברה צריכה אותם ועל אף הקושי הגדול אם תשאלו כל מי שעבר את שנת השירות האם היה מוותר עליה הוא יגיד לכם שלא.
אם נבדוק היכן הם אותם בני שנת שירות שנה או 25 שנים אחרי סביר להניח שנמצא אותם כשידיהם עדיין מושטות לעזרה ונתינה במסגרת זו או אחרת. אז בפעם הבאה שתפגשו ש"שנים תנו להם טפיחה אמיתית על השעם ואחלו "עלה והגשם וחזק ואמץ" כי יש כאן נוער שצריך להתגאות ולברך עליו.
 1+ |
 |
 |
 |
||
| שווה? | הדפס | שתף | מנוי לערוץ |
עוד באותו נושא
תגובות בפורום הורים
נוער אחר (שנת שירות) | היו הראשונים להגיב