התאבדות היא סיבת המוות השנייה בקרב נערים והשלישית בקרב נערות. בכל יום מגיעות לבתי החולים כ-10 פניות עקב ניסיונות התאבדות וארבע מתוכן של בני נוער. כהורים אנחנו ממעטים לתת את דעתנו על התופעה מפני שקשה לנו להכיל אותה ולהתמודד איתה, אולם אם נשכיל להתייחס אליה ברצינות הראויה נוכל לתת יד ועזרה בזמן הנכון.
1. מין המתבגר: על פי הנתונים יש סיכוי רב יותר שבנים מתבגרים יתאבדו ולעומת זאת יש סיכוי גדול יותר שבנות מתבגרות יבצעו ניסיונות התאבדות "לא מוצלחים".
2. ניסיון התאבדות קודם: רוב ההתאבדויות מתרחשות לאחר ניסיון התאבדות קודם אחד לפחות.
3. דיכאון: אובדן תאבון, תחושת ייאוש, הפרעות שינה, איבוד עניין בסביבה ובפעילויות שגורות הם מן הסימנים המעידים על דיכאון קליני, ואשר צריכים להדליק נורה אדומה.
4. מחלות קשות: מחלות קשות התוקפות את הנער או הנערה או אפילו את בן משפחה או חבר קרוב עלולות להיות קשות מנשוא עבור מתבגרים.
5. בידוד חברתי או משפחתי: בעיות חברתיות או ריבים במשפחה נותנים תחושה עזה של העדר מערכת תומכת ותחושת חוסר ישע העלולים להוביל לרצון להתאבד.
6. התאבדות של אדם קרוב: התאבדות או ניסיון התאבדות של בן משפחה או חבר קרוב נמצאו בין גורמי הסיכון הגבוהים ביותר לאובדנות.
7. התמכרות לסמים או לאלכוהול: אלה עלולים לשבש את שיקול הדעת או להוביל לדיכאון עד כדי אובדנות.
8. פרידה מאדם אהוב: מתבגרים עלולים לחוות באופן קיצוני פרידה מבן זוג כמו גם גירושי הורים או מוות של אדם קרוב.
9. הסתבכות עם החוק: היא עוד אחת מהתופעות איתן מתבגרים מתקשים להתמודד. לעיתים, על מנת שלא יגיע הדבר לידיעת ההורים הם יעדיפו לנסות ולהתאבד.
10. ניצול פיזי או מיני: אלימות במשפחה או בבית הספר, אונס או אפילו רק איומים שכאלה עלולים להפחיד עד כדי אובדנות.
11. קשיים בלימודים: בייחוד במשפחות בהן הצלחה בלימודים הן ערך חשוב קשיים בלימודים עלולים להיות קשים מנשוא.
על מנת למנוע את הטרגדיה היו קשובים לילד ושימרו על עירנות. מלבד זאת כדאי להתייחס לכל איום או דיבור על התאבדות במלוא הרצינות. על פי הנתונים 8 מכל 10 מתאבדים הזהירו את סביבתם לפני ששמו קץ לחייהם. אם בנכם או בתכם הביעו מחשבות אובדניות אל תתעלמו מכך ואל תשאירו אותם לבד לזמנים ארוכים גם אם זה לכאורה מעיק עליהם.
נסו לא להיות ביקורתיים או להטיף מוסר. הימנעו מהשמעת שיקולים כמו "ומה יהיה עלינו על ההורים והאחים שלך אם תתאבד?" ובוודאי אל תבטיחו שיהיה בסדר אם אינכם משוכנעים בכך. לעומת זאת גלו הבנה ואמפטיה ותנו להם את התחושה והידיעה שאתם רוצים ופנויים להקשיב.
זכרו שאם נער או נערה בחרו לשתף אתכם במחשבותיהם האובדניות זה מפני שהם חשים מצוקה ומבקשים את עזרתכם.
התעקשו על עזרה מקצועית וגם אם הם עצמם יסרבו ללכת לטיפול או לייעוץ לכו אתם כהורים כדי לקבל כלים לטיפול בבעיה. שתפו את כל הגורמים הבאים במגע עם בנכם או בתכם, החל במורי בית הספר וכלה במדריכים בחוגים ובקשו מהם לעדכן אתכם בכל אמירה או התנהגות חריגה.הכי חשוב – אל תגידו "לי זה לא יקרה", ילדים לא תמיד צפויים.
 0+ |
 |
 |
 |
||
| שווה? | הדפס | שתף | מנוי לערוץ |
עוד באותו נושא
תגובות בפורום הורים
קבוצות סיכון של נוער אובדני | (1) תגובות | הוספת תגובה