ילדים זקוקים לגבולות ברורים ממש כשם שהם זקוקים לחום ואהבה ולאוכל מזין. הגבול מציין לא רק מחסום בפני החופש אלא גם קיום של נוכחות מגנה ואחראית מצד ההורה. אחת הדרכים החשובות להצבת גבולות ברורים היא היכולת לומר "לא" ללא היסוסים, בצורה החלטית וחד משמעית.
בגילאים המוקדמים (עד לגיל 9 לערך) אמרנו פשוט שפוט "לא" ישיר ללא תוספות וללא הסברים. אם הילדים שאלו "למה?" תשובה כגון "כי ככה החלטתי" או "כי אמרתי" סיפקה אותם בהחלט. אחר כך הבנו שהסברים ארוכים או איומים נלווים משדרים לילדים חולשה וחוסר ביטחון מצידכם ואינם יעילים בטווח הארוך.
ילדים הם יצורים חכמים ובעלי חושים רגישים המסוגלים לקלוט 'רעידת ספקות' ולו הקטנה ביותר בקולכם -כל עוד אינכם בטוחים לחלוטין במשהו. נראה שיש להם זיכרון נפלא והמון סבלנות ונחישות לנסות שוב ושוב "את מזלם". הם לומדים מהר שדווקא אותן התנהגויות שאתם מגדירים כפסולות כמו הנדנודים האין-סופיים, הבכי, התפרצויות הכעס והצעקות הן שמסייעות להם לרוב להשיג את מבוקשם אפילו אם אמרתם להם "לא" לפני דקה.
כל הורה מתקשה מדי פעם להכיל או להתמודד עם התנהגויות האלה. האפשרויות בשלב זה הם או לוותר ולהרוויח שקט (כאן ועכשיו) או להמשיך ולעמוד על שלך ובכך לקבל באופן מיידי עוד חזית של נדנודים, וויכוחים ועימותים- ודווקא כשאנחנו כבר ממש תשושים מהיום הארוך.
אם מוותרים לכאורה זה עוזר לכאב ראש, ובטווח הקצר חוזר השקט אל הזירה אולם מוטב להתפכח בשלב זה ומהר- מדובר באשליה זמנית. מספיק וויתור אחד כדי שהיצור החביב החכם והעקבי שאנחנו מגדלים יבין (ובצדק) שיוכל להשיג שוב את מבוקשו דרך אותה התנהגות פסולה ועכשיו אותו 'קרב ביצורים' יתחיל שוב והפעם הילד ממוקם בעמדה משופרת. הוא יודע אפילו אם אמרתם לא עדיין יש סיכוי. נשמע מוכר ? - אתם לא לבד…
ברגע שתדעו מה באמת עקרוני עבורכם ועבור חיי המשפחה בבית תוכלו להיות עקביים, החלטיים וברורים יותר כשתאמרו "לא". לא החלטי. בלי רעידות והיסוסים. עבודת הכנה בה ההורים מתאמים עמדות לגבי נושאים מהותיים שמצדיקים להיכנס לעימותים עם הילדים היא מחצית הדרך אל האושר.
חשוב שילדיכם ידעו שהמילה אחרונה היא "לא" והיא שלכם. אבל מניסיון, לרוב הבעיה היא לא להגיד את המילה עצמה אלא להגיע למקום שאתם חושבים כך בעצמכם, בלי היסוס ובלי מחשבה שניה.
למדתי מניסיוני האימהי שכל דבר שילדים רוצים או מבקשים הוא חלק מתמונה שהן יצרו בראשם ואשר מבחינתם היא בעצם המציאות. לכן, כשאתם אומרים להם "לא" למעשה יצרתם חור בתמונת המציאות שלהם, דבר שרק מעצים את הדחף לא לוותר מצידם.
אחת הדרכים שיכולות לעזור להיחלץ מהעימותים והוויכוחים היא בכך שתעזרו להם להשלים את החסר על יד כך שתציעו להם חלופות למה שביקשו וחשוב לא פחות שהחלופה תהיה קשורה לבקשה לה סירבתם כדי שהתמונה שתיווצר לא תישאר חסרה או מעוותת.
כבר אמרנו שילדים ניחנו בכוחות התמדה, נחישות וסבלנות רבה בכל הנוגע להשגת רצונותיהם והם כבר הוכיחו לעצמם בהרבה הזדמנויות שהשיטה עובדת ומכאן בדיוק הסכנה. אם לא תקפידו על ה-'לא' אתם עלולים לאבד את הסמכות ההורית וילדיכם יאבדו את תחושת הביטחון הבסיסית.
אם תהיו סבלניים מספיק, תתמידו בהחלטותיכם, ותישארו נחושים מול ההתנהגות של ילדיכם הם בסוף יוותרו. כי כשאומרים לילדיכם "לא" מהסיבות הנכונות זה מעיד על כך שאתם אוהבים אותם ורוצים עבורם קיום בטוח, ברור ומוגן ככל האפשר. תאמינו או לא, אבל הילדים שלכם מספיק חכמים ורגישים להבין את הנקודה הזאת, גם אם לא מראים את זה.
אם תתכוננו היטב, תבררו את הקווים האדומים החשובים, תציעו חלופות לבקשות של הילד ותעמדו על שלכם בצורה החלטית תגלו משהו מעניין שעבורי שימש תמיד כעין אישור. לאחר ששכחו קולות הוויכוח והעשן בשדה הקרב התפוגג תמצאו בילדיכם הבעת סיפוק מאוד מיוחדת ושלווה. הסיבה- הילד שוב מצא שההורים שלו עדיין דואגים לו, ובמלוא האחריות.
ככל שילדים ידעו מהם הגבולות בתוכם מותר להם לנוע כך הם יעשו זאת בחופשיות רבה ובתחושת בטחון גדולה יותר לעומת ילד קטן שאומנם התיש בוויכוחים את הוריו אך גילה שאין לו מגן או משענת מלבד עקשנותו.
 0+ |
 |
 |
 |
||
| שווה? | הדפס | שתף | מנוי לערוץ |
עוד באותו נושא
תגובות בפורום הורים
לא מתוך אהבה | (1) תגובות | הוספת תגובה