צפיה בטלוייזיה
לפני שנתיים הגדולה שלי נכנסה לדיכאון שנמשך שבועיים. הסיבה הרשמית לפרצוף החמוץ והעיניים המאשימות נבעה מאי הסכמתי לאפשר לה לראות סדרת טלוויזיה. הסדרה אמנם סומנה כמתאימה לגילאי 14 ומעלה אבל כל השכבה בביה"ס (גילאי 8-9) עקבה אחרי כל פרק באדיקות.
ככל שנדנדה והפצירה לאפשר לה לראות את 'כל מה שהילדים בכיתה' מדברים עליו בהפסקה, רמת הפקפוק שלי לגבי התועלת שתצמח לה מלחזות בפלא הטלוויזיוני הלכה וגברה. אומנם היו קצת דמעות וסחטנות רגשית מצד העלמה אבל הדבר שגרם לנו לפתוח דיון בנושא היתה התחושה שבאמת קשה לה לא להשתתף בפטפטת החברתית שגררה הצפיה בסדרה.
הרמנו טלפון לכמה הורים לברר אם הם באמת מרשים לילדים שלהם לצפות בפלא כפי שהילדה טענה. כמה התנצלו, והיתה אמא שמלמלה משהו לגבי הטלוויזיה בחדר. היו גם הורים שהגיבו בהרמת גבה על עצם השאלה "דווקא זאת סדרה מצוינת".
בכל פעם שהלכה לבית של חברה לאסיפת בנות היתה צריכה להפציר בהם לא לראות את הסדרה הפופולארית כי האבא הטמבל שלה לא מרשה. לפעמים הם הסכימו ולפעמים פשוט התעלמו מבקשתה. סמכנו עליה בעיניים עצומות שלא תתפתה לראות, אבל למרות העמידות של העלמה ללחצים חברתיים (עמוד שדרה אמיתי) היתה חוזרת הביתה לא פעם בפנים נפולות.
כהורים עשינו מספר שיחות על הסדרה ועל הרגלי הצפיה שלה בטלוויזיה. ההחלטה לא היתה פשוטה כי מול רמת הנזק מהבהייה המיותרת עמדו העניין החברתי והעצבות העמוקה ששררה על הילדה.
ישבנו במטבח על קפה בשעה שהילדה לא היתה בבית ודיברנו. האמא טענה שהילדה מוכנה לסוג התכנים שהיו בסדרה ואני טענתי שלדעתי הנפש של הילדה עדיין לא מוכנה לסוג התכנים ומדובר בנזק גדול יותר מקצת חוסר פופלריות חברתי. נכון, לא היתה לי דרך מדעית להוכיח את הנקודה אבל היתה לי תחושה מאוד חזקה- הילדה קטנה מדי.
הסכמנו שצריך למצוא פתרון בהקדם וקבענו שלמחרת אשב לצפות בסדרה – לבד. לאחר חצי שעה רדודה וצהובה התברר שהסדרה היתה בדיוק מה שציפיתי שתהייה. צלחת ספגטי של סחטנות רגשית, מתח, קינאה ותככנות ארוזים בעטיפה של מתח מיני. באמת שלא מצאתי בסדרה ערך אחד ששווה בהייה.
הפתרון צץ מספר ימים מאוחר יותר. קראנו לילדה לשיחה והסברנו לה שנרשה לה לראות את הסידרה בתנאי שתעמוד במבחן שיוכיח לנו שהיא בשלה לראות את הסדרה המבוקשת. הילדה קפצה משמחה בעיניים דומעות והצהירה שהיא מוכנה לעשות הכל כדי לראות אותה. היה לי קצת קשה לעכל כמה באמת חשוב לילדה לצפות בסדרה.
תראי…
השיחה הבאה עם הילדה התנהלה למחרת בהליכת אחה"צ ארוכה. המטרה היתה לתאר במושגים פשוטים שיקלו עליה להבין את הכוחות שפועלים על השחקנים המשמעותיים בזירת הערוצים המסחריים- מפיקי התכנית, בעלי הערוץ המסחרי והתלות שלהם במפרסמים בערוץ. היא הקשיבה ברוב עניין שאלה מספר שאלות שעניתי עליהם ואחר כך שאלה לגבי תחילת המבחן.
שאלתי אותה מספר שאלות לוודא מה באמת הבינה על עיסקי הטלוויזיה וקבענו שתפנה את אחה"צ למחרת. את הסדרה הזאת לא אגיש לה על מגש של כסף.
המאמר הבא: טירונות צפיה בטלוויזיה
 0+ |
 |
 |
 |
||
| שווה? | הדפס | שתף | מנוי לערוץ |
עוד באותו נושא
תגובות בפורום הורים
המענה לסדרות ילדים מטופשות | היו הראשונים להגיב